מעשה עקדת יצחק, כפי שהוא מסופר בפרק כב של ספר בראשית, הוא אחד מן הסיפורים המכוננים של אמונת ישראל. השפעותיו על האתוס היהודי של קידוש השם באות לידי ביטוי רחב בתולדות ישראל ובספרות השו"ת, כמו גם ביצירה העממית והליטורגית, והוא מהדהד גם בשירה העברית החדשה. חותמו של סיפור זה על ההיסטוריה ועל היצירה היהודית נידון כבר בהרחבה במחקרים ובחיבורים שונים, אך לעומת זאת מעט מאד נכתב על השתקפותו של הסיפור בספרות הקבלה ובספר הזוהר בפרט. יתכן שהדבר נובע ממיעוט העיסוק באגדה הזוהרית בכלל, אך אפשר והתמקדותו של המחקר בתפקיד שמלא סיפור העקדה בעיצוב תודעת קידוש השם באשכנז שלאחר מסעי הצלב, דחקה אל השוליים את העניין המחקרי באופן שבו הוא נתפרש בעולם הרוחני הספרדי של ימי הביניים, שספר הזוהר הוא מפירותיו המובהקים.